Translations:

• English
  
• עִבְרִית
• عرب

Integrating disabled people at the workplace is just and worthwhile by Eyal Shapira

From the dawn of human history until today, a person's occupation has directly influenced their social standing, their integration in society, how others see them and how they regard themselves. Even more so, is the importance to a disabled person of being employed in a company that treats them with due respect, without any discrimination, and grants them equal opportunities. Although the legislator has ruled in the law of equal opportunities "Every person is entitled to work, the free choice of their work, just and fair terms of employment, and protection against unemployment", in practice the reality is very different – as my own bitter experiences shows. I am 37, with poor eyesight since birth. I worked for years in different posts both salaried and self-employed. During the last three years, while finishing a degree in management at the Open University, I have been unable to find any reasonable work, despite countless attempts and novel ideas for looking for work. I also used my university studies to investigate the connection between the freedom of employment of disabled people and the economic feasibility of employing them. I was surprised to discover that while in the US 57% of disabled people of employable age are employed, in Israel the reality is gloomy – only 15.6%. That's to say that in the US, where economic feasibility is a by-word, it pays to employ disabled people. In fact, American research shatters the main myths about employing the disabled, finding that:

1. Disabled workers are not absent from work more than other workers.

2. 90% of disabled workers produced at least the required output, compared to 95% of other workers.

3. Disabled workers don't tend to be involved in accidents more than other workers.

4. Disabled workers don't tend to get sick more than other workers.

In the US, many leading companies attribute a great deal of their success to their employment of a diverse workforce including the disabled. For example, American airline companies saved 20% of recruitment costs by utilizing nonprofit partners to recruit the disabled.

The main reasons for employing disabled people are:

1. They have the ability to solve problems because they are experts in finding creative ways to perform tasks that others take for granted, through coping with daily limitations.

2. Disabled people have proved themselves to be reliable, devoted, diligent and productive.

3. Many companies report that employing disabled people increases the motivation and efficiency of all the other workers in the company.

4. It's cheaper to employ a worker who returns to work after rehabilitation from an accident than recruit and train a new worker.

5. Disabled workers can help with effective marketing to the profitable market segment of disabled consumers.

In Israel, The National Insurance participates significantly in the special adjustment costs of the work station (up to 19,000 shekels). The problem is lack of awareness among the employers and the managers responsible for hiring workers. In practice, it turns out that most of the adjustments needed are in mental attitude (for example flexibility in working days) and 47% have no need at all for special adjustments. The National Insurance also helps to train workers (for example, in financing my first degree at the university). In addition, they run a joint project with Akim to integrate the mentally retarded at the workplace. Shlomi, the owner of Pizza Pazza in Ibn Gvirol street in Tel Aviv, who employs retarded workers, says that from his experience "It took me about two years to train the workers and find them a suitable niche, but I'm pleased and they too are pleased. They are good and loyal workers. The customers, who are aware that the waiters sometimes make a mistake in serving the dish, are understanding and explain the error to the waiters."

We must also ensure fair terms of employment for disabled people. "Equal pay for equal work" says the equal opportunities law, but sometimes small employers try to profit through exploiting the disabled who are looking for work, and I personally experienced this.

Sometimes it's not worthwhile at all for the disabled to work because of what I call "The trap of fear and the loss of the safety net". Many disabled people are afraid that if they start working, their employer will fire them, and in the meantime they will lose their disability allowance - 'the safety net'. As a result they doom themselves to a life of poverty and don't work, fearful of the difficulty of competing to get a job, and passing the entrance exams. Every time I approach an assessment center, I hesitate, whether to expose my problem and ask for the concessions that I am entitled to and risk torpedoing myself at the very beginning, or to keep silent and try and get through the difficult exams with the hope of succeeding.

The National Insurance organization should run a campaign to increase employer's awareness of why it is worthwhile to employ disabled workers. In addition, the wage ceiling (for not losing the disability allowance) should be raised and the time limit for receiving the disability allowance extended to six months, until the worker is settled in the job.

We, the readers can also help to change the mistaken mentality at our own places of work, and by trying to help acquaintances with disabilities to be accepted for work, that they are qualified for despite their disability.

Employers and senior managers should remember, "You are hiring a person and his ability to do the work, not his disability".

שילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה צודק וכדאי

אייל שפירא

משחר היווצרות המין האנושי ועד היום, היתה השפעה ישירה בין משלח ידו של האדם לבין מעמדו החברתי, שילובו בחברה ואיך הוא נתפס בעיני אחרים ובעיני עצמו.

על אחת כמה וכמה, יש חשיבות לאדם עם מוגבלות ,לעבוד בחברה ושיתייחסו אליו בכבוד הראוי, ללא הפליה, תוך שוויון הזדמנויות.

אומנם, המחוקק קבע בחוק שוויון הזדמנויות: "כל אדם זכאי לעבודה, לבחירה חופשית של עבודתו, לתנאי עבודה צודקים והוגנים ולהגנה מפני אבטלה.", אבל בפועל המציאות שונה.

באופן אישי, חוויתי זאת על בשרי.אני בן 37 וכבד ראייה מלידה. עבדתי במשך שנים בתפקידים שונים, הן כשכיר והן כעצמאי. בשלוש השנים האחרונות תוך כדי סיום תואר בניהול באוניברסיטה הפתוחה, לא הצלחתי למצוא עבודה טובה, למרות אינספור ניסיונותיי ורעיונותיי המקוריים לחיפוש עבודה.

גם בלימודיי באוניברסיטה, חקרתי את הקשר בין חופש העיסוק של אנשים עם מוגבלות לכדאיות הכלכלית של העסקתם. גיליתי, להפתעתי שבעוד שבארה"ב 57% של אנשים עם מוגבלויות (בגילאי תעסוקה ) מועסקים, הרי בישראל המציאות עגומה - רק 15.6%. כלומר,בארה"ב, הדוגלת בכדאיות כלכלית, משתלם להעסיק אנשים עם מוגבלות. למעשה, מחקרים אמריקאים מפריכים את המיתוסים העיקריים לגבי העסקת אנשים עם מוגבלות, ונמצא כי :

1. עובדים נכים לא נעדרים יותר מהעבודה מעובדים אחרים.

1. 90% מהעובדים הנכים עמדו לפחות ברמת התפוקה הנדרשת לעומת 95% מעובדים אחרים.

1. עובדים נכים לא נוטים להיקלע לתאונות יותר מאשר עובדים אחרים .

1. עובדים נכים לא נוטים להיות חולים יותר מעובדים אחרים.

בארה"ב, חברות מובילות רבות, מייחסות חלק גדול מהצלחתן להעסקת כוח עבודה מגוון הכולל אנשים עם מוגבלויות.

למשל, חברות תעופה אמריקאיות, חסכו 20% בעלויות גיוס, על ידי שימוש בשותפים ללא מטרות רווח, שעזרו בגיוס עובדים עם מוגבלות.

הסיבות העיקריות להעסקת אנשים עם מוגבלויות:

1. יש להם יכולת לפתרון בעיות, כי הם מומחים במציאת דרכים יצירתיות לביצוע משימות, שאחרים לוקחים אותן כמובן מאליו, עקב המגבלה איתה הם מתמודדים ביום יום.

2. אנשים עם מוגבלויות הוכיחו עצמם כאמינים, מסורים, שקדנים ויצרניים.

3. עסקים רבים מדווחים, שהעסקת אנשים עם מוגבלויות, מגבירה את המוטיבציה והיעילות של כל העובדים האחרים בחברה.

4. יותר זול להעסיק עובד שחזר משיקום עקב תאונה מאשר לגייס ולאמן עובד חדש .

5. עובדים עם מוגבלות עוזרים לשווק טוב יותר לקהל לקוחות עם מוגבלויות, שהוא פלח שוק רווחי.

בישראל, מסתבר שהמוסד לביטוח לאומי, משתתף באופן משמעותי בעלויות של התאמות מיוחדות לעמדת העבודה (עד 19,000 שח). הבעיה היא חוסר מודעות בקרב מעסיקים ומנהלים בחברות האחראים על גיוס העובדים. בפועל נמצא כי רוב ההתאמות הן בגדר פתיחות מחשבתית (למשל גמישות בימי עבודה) ו – 47% כלל לא נזקקים להתאמה מיוחדת.

ביטוח לאומי עוזר בהכשרת עובדים (לדוגמא במקרה שלי מימון תואר ראשון). בנוסף הם מפעילים פרויקט, בשיתוף עם אקי"ם לשילוב נכים מוגבלים שכלית בעבודה. שלומי, בעליה של פיצה פצה באבן גבירול בת"א, מעסיק עובדים עם מגבלה שכלית ואומר מניסיונו: " לקח לי כשנתיים להכשיר את העובדים ולמצוא את הנישה המתאימה להם, אך אני מרוצה והם מרוצים, עובדים טובים ונאמנים. הלקוחות מודעים לכך וכשמלצר טועה בהגשת המנה, הם מבינים ומסבירים לו."

צריך גם לדאוג לתנאים הוגנים בהעסקת אדם עם מוגבלות ."שכר שווה לעבודה שווה", מהחוק לעיל. יש ניסיון לפעמים, על ידי מעסיקים קטנים לנסות להרוויח ולנצל על גבם של נכים המחפשים עבודה, דבר שחוויתי על בשרי.

לפעמים, לא כדאי לנכה לעבוד בכלל בגלל מה שאני מכנה: "מלכודת הפחד ואובדן רשת הביטחון". נכים רבים חוששים לצאת לעבודה, שמא המעסיק יפטר אותם, והם בינתיים יאבדו את קצבת הנכות "רשת הביטחון". לכן הם גוזרים על עצמם חיי עוני ולא יוצאים לעבודה מתחושת הפחד והקושי להתמודד בהשגת העבודה, ובעמידה במבחני קבלה. אני בכל פעם שניגש למרכז הערכה, מהסס האם לחשוף את הבעיה ולבקש הקלות שמגיעות לי ובכך אני עלול לשים לעצמי רגל כבר בפתיחה, או לא לגלות ולנסות לעבור את המבחנים עם הקשיים, בתקווה שאצליח.

י ש צורך בעריכת קמפיינים ע"י הביטוח לאומי, להגברת המודעות של מעסיקים בכדאיות העסקת אנשים עם מוגבלויות. בנוסף צריך להעלות את תקרת השכר ללא הפסד קצבת הנכות וצריך להאריך את משך הזמן לקבלת קצבת הנכות לחצי שנה, עד קליטת העובד וכדומה. ארגוני נכים יכולים לעשות דבר דומה לאחיהם האמריקאים ולשמש גם כמשרדי השמה בחינם ובכך לחסוך למעסיקים עלויות גיוס.

גם אנו הקוראים, יכולים לסייע במקומות עבודותינו לשנות את החשיבה המוטעית, לנסות לעזור למכרים נכים להתקבל לעבודה מסוימת, שהם כשירים אליה, למרות מגבלתם.

על מעסיקים ומנהלים בכירים לזכור: אתה שוכר אדם ואת יכולותיו לעשות את העבודה, לא את מגבלתו